"הקוצץ אפילו אילן סרק- אינו רואה סימן ברכה"
(מסכת פסחים, פרק ד, תלמוד בבלי)
בלב גן שופע ותוסס ניצב עץ חרוב מלכותי, ענפיו נמתחים אל השמיים כמו זרועות מושטות. העץ עד לדורות של חי וצומח, ועומד כסמל לחיים ולכוח. בטוח שמעתם לא פעם על החשיבות בשמירה על הטבע. כמו שאומרים בתלמוד הבבלי, אפילו הפעולה הקטנה ביותר של כריתת ענף, עלולה ליצר נזק בלתי צפוי למערכת האקולוגית. הדימיון התרבותי שלנו של גן, פארק או יער יפה ובריא, גורם לנו להערכה נמוכה של עצים מתים ונוכחותם מפרשת כהזנחה.
אנו נוטים להביט בגזע השבור והמוטל על הקרקע ולחשוב שלא מדובר ביותר מאשר גוש עץ דומם, אך בתוך עצים אלו מסתתר עולם שלם ומגוון. זכר לפרשנויות חלופיות ונשכחות ביחס לעצים שאינם חיים, משגשגים ונותני פרי ניתן למצוא במשפטים כגון : "הקוצץ אפילו אילן סרק- אינו רואה סימן ברכה." רשימה של משפטי אזהרה מפיהן של דמויות אלוהיות וקדושות בתרבויות ודתות שונות, מנחות את אנשים לחשוב על יחסיהם לעצים מתים ועל ההשלכות של כריתה ועקירה.
עצים מתים ממלאים תפקיד מרכזי במערכת האקולוגית של הגן ובעולם הטבע הרחב יותר; עצים מתים בעלי משמעות משלהם. במקום להיות מטרד סביבתי או לכלוך, הם חלק בלתי נפרד מהמרקם המורכב של החיים. העץ הנרקב מספק מחסה ומקור מזון חיוני למינים רבים; ציפורים המקננות בענפים, מכרסמים המסתתרים בנבכים, חיפושיות ושאר רמשים הניזונים מליבתו וקליפתו של העץ ולבסוף פטריות וצמחים שונים הגדלים מהשאריות האורגניות של העץ המפורק. חייהם של מעל 40% ממגוון המינים ביערות וחורשים תלויים בהמשך נוכחותם של עצים מתים. מגוון מינים זה מבטיח את היציבות והחוסן האקולוגיים של הגן. שימורם של עצים מתים והשארתם כחלק ממעגל ההתחדשות הטבעי מאפשר את העשרת המגוון הביולוגי של החורש המקומי ומשאיר את החומר האורגני של העצים להמשיך להזין את הסביבה.
עושר של מחקרים ביולוגים ואקולוגיים, מספקים תיקוף של ידע מדעי-מודרני לידע הקדום. אך איך כל זה פוגש אותנו, בני האנוש בתקופה העכשווית? מה לנו ולערמות של עצים רקובים ?
המשבר הסביבתי המתעצם, מאלץ את האדם להסתכל על עצמו ולבחון מחדש את הרציונל שמאחורי בחירותיו האסתטיות ולשקול מחדש את השלכותיהן על האפשרות לעתיד בר קיימא על פני הכדור הכחול. הוא לעיתים אף מחזיר אותנו לדברי חכמה וקדושה בשאלותינו איך עלינו לתפוס, להבין ולהתייחס אפילו ל"אילן סרק"? האם אילן אי פעם הופך לסרק?
מעבר למגוון הביולוגי הניזון מהעצים המתים, העצים המתים מתפקדים כווסת לפליטת פחמן איטית ומדודה לאטמוספרה. הפירוק האיטי והטבעי של העץ, וכך שחלקים רבים ממנו משמשים עבור בעלי חיים ואורגניזמים שונים מונעים פליטות פחמן מוגברות ומונעות את התגברותן של התופעות הקשורות להתחממות האקלים הגלובלית. בנוסף לכך, העצים המתים מייצרים שכבה מייצבת וסופחת מים לקרקע העוזרת בהתמודדות עם אירועי גשם משמעותיים ומצמצמת את הסכנה בשטפונות. ככל שהמשבר הסביבתי מתגבר, לבחירות שאנו עושים, יש השפעה גדולה יותר. העדפות אסתטיות קטנות לכאורה,כמו השלכת גזע עץ מת למדמנה, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על קיימות כדור הארץ. לפחות מבשני מובנים- העץ אינו מספק את תפקידו הביולוגי והאקולוגי בתוך הטבע כמקום מחסה, מזון ועוד וכן בעת השלכות להטמנה או גריסה משחרר את הפחמן האגור בו, הנפלט בחזרה לאטמוספירה.
מעבר לקירות הגן, המשמעות של עצים מתים בשטיחי הטבע הגדולים הייתה עמוקה באותה מידה.הם, מאפשרים לחיים חדשים להשתרש בין שרידי הישן. אל לנו להביט על אותם עצים שבורים ונרקבים ולחשוב שנכון להסירם ולפנותם כחלק מ"תחזוקת החורש הנכונה". כמו בסיפור הידוע "העץ הנדיב", אותם עצים ממשיכים לתת מעצמם ולסביבתם גם לאחר שאינם חיים בעצמם, ובכך מתחזקים עוד מעגלי חיים רבים ומגוונים.
בתוך יופיו של הגן, אנחנו מקוות שתוכלו לעצור ולהרהר בקשר ההדדיות של המתים והחיים ולבחון מחדש את תפיתסכם כלפי העצים. שכן באיזון העדין של עולם הטבע, כל עץ, חי או מת, מילא תפקיד חיוני בהבטחת עתיד בר קיימא לדורות הבאים. אנא, אל תשכחו כי בכל עץ מת, חיים עוצמתיים שוקקים.
"הבה נסיר מן המוות את זרותו, הבה נדע אותו ונתרגל אליו." - מישל דה מונטן